top of page

תיאטרון הקרון - ההתחלה

בביקוריי בירושלים לאחר נישואי, הייתי רואה לא פעם חבורה של בובנאים  מתאמנים בהפעלת בובות בחצר תיאטרון "צוותא", סמוך לבית הורי בגן רחביה. אני זוכרת שראיתי אותם יושבים בחצר, בחורה עם צמה ארוכה (עלינא) תופרת בקפידה אצבעות בידה של בובה ובחור מתולתל גבוה (מריו)  מפעיל ומפיק במבטא ארגנטינאי כבד, את דמותו של פאנץ' בחזרות לקראת העלאת ההצגה "פאנץ' וג'ודי". שם בצוותא ראיתי בפעם אחרת עיבוד לתיאטרון בובות למבוגרים על פי מחזה של המשורר דניס סילק בכיכובו ועיצובו המיוחד של הדס.

​

כל כך רציתי להשתייך לחבורה הזאת, אבל המגורים בבאר שבע ואחר כך בדימונה, והיותי אם צעירה לשני ילדים, לא אפשרו מהלך כזה. אמנם עשיתי בחינות קבלה לחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב וגם התקבלתי, אבל רק ב- 1977, כשעברנו כמשפחה מדימונה לרמת השרון, ועם תואר ראשון בספרות עברית ואנגלית, הלכתי ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בינתיים, בדימונה יזמתי תכנית הדרכה בתיאטרון בובות ובתיאטרון סיפור לגננות בכל גני הילדים בעיר. בכל גן הוצבה במה רב-שימושית לתיאטרון בובות, הילדים יצרו בובות ושיחקו בהן. גולת הכותרת הייתה תערוכה של בובות תיאטרון שחלקן הושאלו ממוזיאון ישראל ושבוע תיאטרון בובות במסגרתו הועלו הצגות והתקיימו סדנאות יצירה.

​

כשעברנו לרמת השרון התחלתי מסע חדש של לימודים באוניברסיטה במסלול אליו שאפתי  מלכתחילה, תיאטרון. שם, בין הקורסים, בחרתי קורס תיאורטי על טקסטים לתיאטרון בובות בניהולו של הדס עפרת שהקים באוניברסיטה מסלול לתיאטרון בובות עם דגש על השפה האוונגרדית של תיאטרון חפצים ואמנות חזותית. לקחתי גם קורס לעיצוב בובות אצל הונזו (בן-שלום), הבובנאי מקיבוץ גבעת חיים, ושם, למרות ההנאה שבעיצוב בובות, התברר לי סופית שאני יכולה להיות בובנאית מוגבלת, בלי החלק של הבנייה. רק הפעלה ודיבוב.

​

שם גם פגשתי חברים וחברות שותפים לאהבה לעולם הבובות וראיתי, ולעיתים לקחתי חלק כמפעילה ומדובבת בעבודותיהן החדשניות: "תשוקה נתפסה בזנב", עיבוד למחזה של פיקאסו, יצירתה של מירי פארי; "מסיבת חתונה על מגדל אייפל" לפי מחזה של קוקטו, יצרתן של איקי גלעד ודינה דקל, "בובה גדולה", הפעלה מורכבת של בובת ענק, יצירתו של רוני פיסקר. בחוג לתיאטרון העלה הדס עפרת עבודות במה עם תלמידות ותלמידים ולי נתן לדבב את כל הדמויות בהצגה "פאוסט" על פי פאוסט המוקדם, ממש מחזה מוסיקלי שהפגיש אותי אולי לראשונה עם היכולות הבימתיות שלי. בהמשך הדס הזמין אותי לחבור אליו בכמה הפקות שכולן היו  מבוססות על דגש חזותי: "בית תפוס", על פי סיפורים קצרים של קורטזאר, קארל צ'אפק ואו הנרי; "מאחורי הגדר" על פי סיפורו של ביאליק ו"ילד טוב ירושלים" שעיבדנו ביחד על פי זיכרונות ילדות שלי ממשפט אייכמן בירושלים.

​

סביב אותה תקופה הדס ואשתו עמליה יצרו והופיעו עם תיאטרון "הקופסא" שלהם והעלו יצירות אוונגרדיות, ביניהן "אמן התענית" שעלה בפסטיבל עכו הראשון ב 1981. בפסטיבל עכו ראיתי לראשונה גם יצירה בימתית של עלינא אשבל ומייקל שוסטר, "קשרים: סיפור מצמר", שהסתמך על מיתוסים יווניים לצד העולם החומרי של הצמר. שם בפסטיבל עכו, גם השתתפתי כרמקול, לצד מירי פארי, בעבודה "מסיבת חתונה על מגדל אייפל". חלק מהאמנים האלה המשיכו לטפח את התיאטרון האוונגרדי שלהם למבוגרים לצד תיאטרון הקרון, תיאטרון מובהק לילדים, ולצד הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות שהביא לקהל הירושלמי הצגות תיאטרון בובות במגוון מדהים של סגנונות, החל בסגנונות מסורתיים ועד אוונגרדיים, לילדים וגם למבוגרים.

​

עם "שלגיה" הופעתי בפסטיבל תיאטרון הבובות הראשון בתיאטרון הקרון בירושלים, ב 1981. מאז, נוצר חיבור חזק ביני לתיאטרון, תחילה בהנהגתם של 4 המייסדים (הדס עפרת, עלינא אשבל, מריו קוטליאר ומייקל שוסטר) ובהמשך לצד דליה יפה-מעיין, שניהלה את תיאטרון הקרון שנים רבות, כמעט עד מותה, שימרה את תפיסת המייסדים לפיה הקרון הינו תיאטרון אמנותי של אמנים אינדיבידואלים שמקבלים את מלוא התמיכה האמנותית והכספית, ליצירתם.ן.

_בקרון הישן תיאטרון עולם קטן_.jpg

תיאטרון הקרון, שהחל את דרכו בתוך קרון רכבת שהוסב לתיאטרון, עבר בהשך למשכן רחב יותר בצידו האחר של גן הפעמון ובניהולה של דליה מעיין. בגלגול הזה דליה הוכיחה עצמה כממשיכת דרכו של דור המייסדים וכמחוללת יוזמות אמנותיות חדשות, תוך הרחבת השורה של יוצרים צעירים וותיקים והקמת ועדה אמנותית.

bottom of page