חומר הגלם הוא סרטון ארכיוני אילם המתעד רגעים (דקה וארבעים שניות) מתוך טקס ביכורים של בתי הספר בתל אביב שנערך באצטדיון המכביה ב- 1935 (במקור בליווי היצירה "הללויה" –פסוקים מהמקורות בלחן של עמנואל עמירן- פוגצ'וב).

בטקס המתועד, השימוש בסימבוליקה ובריטואלים טקסיים עבריים קדומים מתקיים בכמה רמות: ברמת החלל והתפאורה, על ידי מבנה מונומנטאלי, "המקדש" ובראשו המגדל עליו ניצב השומר. ברמת הביצוע, על ידי סדרת פעולות טקסיות המתחקות אחרי הריטואלים העבריים הקדומים: העליה לרגל למקדש בירושלים והבאת הביכורים;פעולות פולחניות של הכהנים והלווים עוטי הגלימות והזרים, ביניהן התקיעה בחצוצרות, נשיאת ארון הקודש, תנועות ברכה סמליות וכד'.

התפאורה והפעולות משמשות כגושפנקה היסטורית ומיתית לשיבת ציון הציונית ולכיבוש מחדש של המולדת. הנרטיב הדתי והליטורגיקה השואבת מהמקורות התנ"כיים (הללויה, הללו אל בציון, קומו ונעלה) מנוכסים לצרכי האידיאולוגיה הציונית, בעוד הבאת הביכורים הופכת לפעולת חניכה והשבעה של צעירי וצעירות החברה למולדתם.

העריכה המחודשת שלנו מבקשת להתבונן בטקס במבט מרוחק ובמנותק מההקשרים האידיאולוגיים העומדים בבסיסו.

קומו ונעלה: העריכה מנקה את רעשי הרקע בניסיון לזקק את הפעולה הטקסית מתוך סביבתה ומותחת 30 שניות מתועדות על פני 5-6 דק'.  באופן זה הפעולות הסמליות הופכות למונומנטאליות עוד יותר מאשר במקור, ומעלות את החול (ההתרחשות המתקיימת בתוך מגרש "מכבי" לחוף הים בתל אביב, ה"מקדש" מהדיקט, פקיד הקרן הקיימת כ"כהן" הטקס וכו')  לקודש. הטקס נתפס כפעולה מקודשת הנערכת לעיניו ולמולו של "השומר" הממוקם בראש מגדל. מתוך כך אנחנו מנסים לבחון את האירוע כניסיון להשיב לטקס הציוני את הרגש והכוונה שהלכו לאיבוד ב2000 שנות גלות.

ביכורים: ממרחק זמן, ילדה צופה בתיעוד אותו טקס ביכורים באמצעות view master (מכשיר לצפייה בשקופיות בתלת מימד, מקובל משנות החמישים והשישים של המאה העשרים). עיניה מזהות בשולי הטקס, מעבר לגדר האצטדיון המכביה, אורחת גמלים שנלכדה בעדשת המצלמה, מובילה ארגזי תפוזים אל הנמל.

לאור ההקצנה שאנו חווים בימים אלה בהגדרה העצמית המשתנה של הלאום היהודי בישראל, הטקסים ה"מזוקקים" שאנו יוצרים בעבודה זו הם בה בעת עקבות שנשארו מלפני 90 שנה ואספקלריה שאנו מציבים אל מול עצמנו כיום הזה.