"...כל מה שיש לי בראש מ״אז״. כל מה שמ״אז״ תקוע לי בראש, תמיד, כל הזמן, כל יום, כל רגע. לא חשוב מתי, לא חשוב איפה. הולך אתי לכל מקום. חי אתי. מזקין אתי … מישהו, סמוי, שלא יודע כלום על ״אז״, שואל אותי שאלות, ועוד שאלות, וחוזר ושואל, והסיפור כולו הוא התשובות שאני עונה – בדיבור..."
(עיבוד מתוך: נתיבה בן־יהודה, 1948 – בין הספירות)
נתיבה בן-יהודה, זו השרויה בתוך האירועים המטלטלים של התחלת מלחמת השחרור וזו המתבוננת בהם בראיה מפוכחת, שתיהן מאוחדות בכאב אישי ענק. דמותה של נתיבה והדילמות איתן היא מתמודדת, משתקפות בחקירה בימתית של חברה הנעה ללא פתרון בין הקוטב האידיאולוגי-טקסי של "המולדת היקרה", לבין הלם הקרב הקיבוצי, הבלתי מרפה. זוהי יצירה רב-תחומית הבוחנת גבולות ודיבור בין שפות בימתיות, מוסיקליות וחזותיות. עבודת העיבוד מתבססת על ספרה של נתיבה בן יהודה, על שיחות רבות איתה ועל תכנית הרדיו שלה "נתיבה מדברת ומקשיבה". בנוסף, מתבססת העבודה על מחקר מקיף של הטקסים הציוניים.
תוך דיאלוג עם השותפים ליצירה, אנו מעלים מעין "סיאנס" של הקולות המחברים אותנו ל"תיבת הזכרון" של נתיבה, המשדרת אותות מלב ההוויה הישראלית של אז אל זו שלנו היום.
מתוך הביקורות
"אירוע תיאטרוני מרתק וקורע לב.. מי שחושב שהוא כבר יודע הכל על נתיבה בן יהודה ועל פיה הגדול יתפלא לגלות כאן מורכבות מכמירת לב, כמעט טרגית. איזה סיפור, אתה אומר לעצמך ביציאה מתיאטרון תמונע, איזה ספור ענק"
איתן בר יוסף, עכבר העיר.
"הצגת מופת ישראלית, שנותנת את הכבוד הראוי לנתיבה בן יהודה ומוכיחה שוב כי נעמי יואלי היא אחת היוצרות המקוריות ביותר שיש לנו כיום... פשוט הצגה חובה", שי בר יעקב, ידיעות אחרונות.
"נעמי יואלי... יצרה לכבוד נתיבה בן-יהודה מדורת אהבה בימתית... משתמשת בטקסטים של האוטוביוגרפיה, מצחיקה ומעירה את הדמעות מתרדמתן [...] שלפה אותם בוירטואוזיות של משחקה והוסיפה אותם כזרדים למדורת האהבה והכאב והזכרונות של יצירתה" צבי גורן אתר הבמה
" נעמי יואלי כתבה דוקטורט מצטיין על המסכת, וההצגה הזאת "נאה מקיימת" ולא רק "נאה דורשת" ומצטיינת לא פחות. היא מטפלת בז'אנר מוכר בתבונה, בטוב טעם נדיר, בהומור חם ולא ציני, בעומק המסביר היטב את מיתוס הפלמ"ח ואת השפעתו ומשמעותו עד היום. נעמי נעה בקלילות בין חיקוי נחמד של נתיבה בן-יהודה, שאביה ברוך, מנהל גימנסיה הרצליה השתמש הרבה והיטב במסכת. היא פרפורמרית מקסימה וטבעית המתקשרת נפלא עם הקהל, בגופה, בקולה, בפרשנות האקטואלית שלה. זוהי הצגה שנעה בעדנה בין קיטש לפאתוס, עושה צדק וחסד עם נתיבה, כיום אשת-רדיו כובשת ומשוררת טבעית נפלאה – נעמי חושפת בה את השירה, את הרגישות של שתיהן למיתוס מכונן שבנה עם אחד והרס עם שכן קרוב אחר. וגם מפרקת את הסיפור הזה עצמו. כולל ההיבט המגדרי, של נתיבה כבחורה "מורחקת" מחלק מפעילויות הפלמ"ח. עם נעמי עבדו יוסי מר-חיים והדס עפרת. זה – על הצליל, המוסיקה של הדור; וזה – בונה וּמאפַּר מדורת-פלמ"ח ושבט, בטקס עצמאי של מכוונות תיאטרונית עצמית. חברי קבוצת רותי קנר נכנסו בחלק השני של היצירה, שרו ורקדו, והקנו למסכת הביוגרפית הזאת פרספקטיבה חדה של עדכניות, אירוניה וגרוטסקה מעודנת דרך התנועה. יואלי נצלה היטב את הוידיאו (ליאור לרמן, יונתן שוחט ואילת לרמן) כאמצעי מאיר, מעיר ומעורר שהפך את המדיום הדיגיטלי הזה למשמעותי בתיאטרוניות שלו, כמו כסאות צפים בחלל, שרטוט של ברוך בן יהודה למבנה החלל של המסכת, הופעת מחול מקוטעת וחזקה. גם התכנייה היא שיעור מעולה בהכנת קהל. זוהי הצגה נוקבת, כמעט מזעזעת אלמלא הייתה גם מצחיקה וידידותית כל-כך, כלומר ישראלית נורא. חוץ מכל זה, ההצגה היא תיאטרון משובח, חי, נוגע לעומק." הציון: 10 שמעון לוי, ישראל היום
"סוג של טקס זיכרון, מסע בזמן אל חוויות דוריות, מבט ביקורתי אך לא נטול געגוע אל זהויות ישראליות שאולי כבר אינן". מנימוקי השופטים לפרס הפרינג' עבור הצגת השנה, 2009, העיבוד למחזה ושחקנית השנה (נעמי יואלי)
בין הספירות
2008
נעמי יואלי בשיתוף קבוצת התיאטרון רות קנר
על פי נתיבה בן יהודה "1948: בין הספירות" הוצאת כתר, 1981
עיבוד, בימוי ומשחק: נעמי יואלי | מיצג ועיצוב חלל: הדס עפרת | הלחנה וליווי: יוסי מר חיים | וידאו: ליאור לרמן, יונתן שוחט, אילת לרמן | תאורה: אורי רובינשטיין | תלבושות: שירלי גל-שגב | הדרכה קולית: ריקי בוגטין | ויולה: אילת לרמן | ייעוץ וליווי אמנותי: רותי קנר | מקהלת שחקנים (קבוצת התיאטרון רות קנר): רונן בבלוקי, שירלי גל-שגב, דפנה הרכבי, עדי מאירוביץ', גיא סלמן, טלי קרק | עין שלישית: מרית בן ישראל
ההצגה הועלתה בבכורה בתיאטרון "תמונע", תל אביב בכ"ט בנובמבר, 2008 וזכתה בפרסי הפרינג' 2009 עבור ההצגה הטובה ביותר, העיבוד למחזה, שחקנית השנה (נעמי יואלי).
תמיכות: ההצגה בתמיכת משרד התרבות ומועצת הפיס לתרבות ואמנות הפיס.
תודות: המרכז לאמנות תיאטרון הבובות, חולון; הסינמטק ירושלים, אוניברסיטת תל-אביב, הוצאת כתר.